<h1>הגהות שערי דורא סימן פ"ט</h1>
<h2>דף מו.</h2>
וגבי טחול (פא"ט דף נ"ד, נ"ה) נמי אמרינן אם ניטל כשירה (במ"ס אין זה בד"ל) (ואם ניקבה א)בקולשיה כשירה) ואם ניקב ב)בסומכיה טרפה. כוליא שלקתה טריפה. וכי מטא לקותא עד מקום חריץ. ואי מליא מוגלא טריפה. ואם מים זכים כשירה וה"מ מים צלולים אבל עכורים לא ואפי' מים צלולים דכשרים לא אמרן אלא דלא סרוח אבל סרוח טריפה וכוליא שהקטינה בדקה עד כפול ובגסה עד כענבה בינונית. כבד שניטלה כשירה ובלבד שישתייר כזית במקום מרה וכזית במקו' שהוא חי. [פא"ט מ"ח.] ואם התליע הכבד כבר הי' המעשה ועלו בני עסיא והכשירוה ע"כ. [שערי דורא הלכ' טריפות סימן פ"ט]. א) בקולשי' כשרה. היינו במקום שהוא דק. ולא אמרו כשניקב בסומכי' טריפה אלא שלא נשתייר כעובי דינר זהב אבל נשתייר כעובי דינר זהב אז כשירה. פירש אבל כשנשתייר בעובי דופניה ולא יצא המחט לחוץ. כגון שאין הנקב מפולש אלא יש הגנה כנגדו כעובי דינר זהב כשירה. ואין הפי' כמו שהעולם מבינים שניקב. אלא ה"פ דניקב ולא נשתייר כעובי דינר זהב וזה טריפה. ופי' איזה קרוי עובי טחול ואיזה קרוי קלוש, העובי הוא מונח על הקשת ודבוק בכרס זהו עוביה, וקולשי' אינו דבוק בכרס. וק"ל למה יהא טרפה כשניקב בעובי הטחול כיון שהוא דבוק בכרס אז הכרס סותמו. אדרבא קולשי' יהא טרפה. וי"ל כיון דניקב העובי אז ע"י הנקב הולך ומוסיף מכאוב מחולי דבגופי' אבל בקולשי' הדרה בריא. וגם העוף יש לו טחול והיא עגול וקטן. ובסה"ב כתב דאם ניקב הטחול בעוף אפי' בעובי שכשר דאין לו דין טחול כיון שהיא עגול ואין לו קולשיה. כך שמעתי דבר זה מהר"ם וי"ג מרבי משה. וז"ל תורת הבית כשניקב בעובי אז הקולשי' אין לו כח להבריא העובי. אבל כשניקב הקולשי' אז העובי יש לו כח להבריא הקולשיה עכ"ל י"ד בשם רשב"א סי' מ"ג. ב) (הגה ד"ק) בסומכיה טריפה. היינו בעובי טחול. ופ"א אירע מעשה שנמצא בטחול כמו יד על הטחול והטריף מורי ה"ר אליעזר ז"ל ואמר יתיר כנטול דמי כו' היינו פירושה כנקוב. והרב הוכיח זה מדאמרי' גבי ריאה אי חסר או יתיר או חליף כגון שנים בימין וג' בשמאל טריפה. ומקשה על זה ותיפוק לי' משום חסר. ומתרץ כיון שהמנין שלם חמשה אונות. הו"א דכשירה ואין נפקותא בדבר היכן עומדים. ויש ס' שמתרצין בע"א וה"פ חלוף שחלפו האונות כגון הקטנה שהיא עומדת במקום שיש לעמוד הגדולה או להיפך. ועתה מה צריכים הספרים לזה התירוץ. וכי אינו מתורץ בתירוץ הראשון אע"כ ה"פ יתרת כנטול דמי. פירושו כנקוב וכיון שהוא כנקוב אז תיפוק ליה שהוא טריפה מכח יתרת שלא בדרא דאוני עכ"ל.
<h2>דף נה:</h2>
וגבי טחול (פא"ט דף נ"ד, נ"ה) נמי אמרינן אם ניטל כשירה (במ"ס אין זה בד"ל) (ואם ניקבה א)בקולשיה כשירה) ואם ניקב ב)בסומכיה טרפה. כוליא שלקתה טריפה. וכי מטא לקותא עד מקום חריץ. ואי מליא מוגלא טריפה. ואם מים זכים כשירה וה"מ מים צלולים אבל עכורים לא ואפי' מים צלולים דכשרים לא אמרן אלא דלא סרוח אבל סרוח טריפה וכוליא שהקטינה בדקה עד כפול ובגסה עד כענבה בינונית. כבד שניטלה כשירה ובלבד שישתייר כזית במקום מרה וכזית במקו' שהוא חי. [פא"ט מ"ח.] ואם התליע הכבד כבר הי' המעשה ועלו בני עסיא והכשירוה ע"כ. [שערי דורא הלכ' טריפות סימן פ"ט]. א) בקולשי' כשרה. היינו במקום שהוא דק. ולא אמרו כשניקב בסומכי' טריפה אלא שלא נשתייר כעובי דינר זהב אבל נשתייר כעובי דינר זהב אז כשירה. פירש אבל כשנשתייר בעובי דופניה ולא יצא המחט לחוץ. כגון שאין הנקב מפולש אלא יש הגנה כנגדו כעובי דינר זהב כשירה. ואין הפי' כמו שהעולם מבינים שניקב. אלא ה"פ דניקב ולא נשתייר כעובי דינר זהב וזה טריפה. ופי' איזה קרוי עובי טחול ואיזה קרוי קלוש, העובי הוא מונח על הקשת ודבוק בכרס זהו עוביה, וקולשי' אינו דבוק בכרס. וק"ל למה יהא טרפה כשניקב בעובי הטחול כיון שהוא דבוק בכרס אז הכרס סותמו. אדרבא קולשי' יהא טרפה. וי"ל כיון דניקב העובי אז ע"י הנקב הולך ומוסיף מכאוב מחולי דבגופי' אבל בקולשי' הדרה בריא. וגם העוף יש לו טחול והיא עגול וקטן. ובסה"ב כתב דאם ניקב הטחול בעוף אפי' בעובי שכשר דאין לו דין טחול כיון שהיא עגול ואין לו קולשיה. כך שמעתי דבר זה מהר"ם וי"ג מרבי משה. וז"ל תורת הבית כשניקב בעובי אז הקולשי' אין לו כח להבריא העובי. אבל כשניקב הקולשי' אז העובי יש לו כח להבריא הקולשיה עכ"ל י"ד בשם רשב"א סי' מ"ג. ב) (הגה ד"ק) בסומכיה טריפה. היינו בעובי טחול. ופ"א אירע מעשה שנמצא בטחול כמו יד על הטחול והטריף מורי ה"ר אליעזר ז"ל ואמר יתיר כנטול דמי כו' היינו פירושה כנקוב. והרב הוכיח זה מדאמרי' גבי ריאה אי חסר או יתיר או חליף כגון שנים בימין וג' בשמאל טריפה. ומקשה על זה ותיפוק לי' משום חסר. ומתרץ כיון שהמנין שלם חמשה אונות. הו"א דכשירה ואין נפקותא בדבר היכן עומדים. ויש ס' שמתרצין בע"א וה"פ חלוף שחלפו האונות כגון הקטנה שהיא עומדת במקום שיש לעמוד הגדולה או להיפך. ועתה מה צריכים הספרים לזה התירוץ. וכי אינו מתורץ בתירוץ הראשון אע"כ ה"פ יתרת כנטול דמי. פירושו כנקוב וכיון שהוא כנקוב אז תיפוק ליה שהוא טריפה מכח יתרת שלא בדרא דאוני עכ"ל.
